|
איכות חיינו
איכות חיינו נמדדת על פי כמה נוח לנו עם מי שאנחנו,מה שאנחנו ועם איך אנו מרגישים.
את תחושת מי ומה אנחנו נשאיר לפעם אחרת מאחר ודימוי עצמי זה מורכב מרמה פסיכולוגית ונפשית
המשלבת קבלה עצמית ויכולת הבנה כי אנו דפוס מחשבתנו. ...קרא עוד |
|
מהי אהבה?
אנו חיים חיים שלמים תוך נסיון להיות נאהבים ולאהוב.
אנו עושים המון על מנת למצוא את אהבת חיינו ולממשה.
אנו מוכנים להקריב, להשתנות ולהכנס לחיי פשרה על מנת להיות נאהבים. ...קרא עוד |
מיהו מטפל?
קודם כל אפתח בהבנה כי אני לא בא לשפוט איש או להעמיד סטנדרטים לגבי בחינת אדם הקורא
לעצמו מטפל. אני בא לתת את השקפת עולמי לגבי מה מטפל אמור להיות,
מי הוא אמור להיות ואילו כלים מינימליים אמורים להיות ברשותו. ...קרא עוד |
משולש האמונה
אמונתי היא כי אנו מבוססים על משולש אמונה המקנה לנו את הכוחות לחיות, לעבור מכשולים
ולהפוך כל מצב ולא משנה עד כמה הוא נראה לנו רע למאתגר ומאפשר.
המשולש הזה מורכב מהצלעות: אמונה בעצמי, אמונה בעתיד הטוב מתוך עשייה וזוגיות. ...קרא עוד |
| משמעות החיים
כאדם הרואה את עצמו כמתפתח ושואט קדימה על מנת להשיג וללמוד עולות בי לא מעט מחשבות
של למה אני עושה זאת. מה משמעות חיי?
אני רואה את העולם סביבי ואני מצליח להבחין כי קיימות עבורי תמיד אפשרויות רבות לעשייה ...קרא עוד |
|
איכות חיינו
איכות חיינו נמדדת על פי כמה נוח לנו עם מי שאנחנו,מה שאנחנו ועם איך אנו מרגישים.
את תחושת מי ומה אנחנו נשאיר לפעם אחרת מאחר ודימוי עצמי זה מורכב מרמה פסיכולוגית ונפשית המשלבת קבלה עצמית ויכולת הבנה כי אנו דפוס מחשבתנו.
את הרגשתנו ניתן לשפר תמיד במספר דרכים פשוטות:
א. תזונה - רצוי ללמוד לאזן את התזונה במספר נקודות פשוטות. ראשית כדאי להתחיל את היום בלאכול פרי שטוף וטרי כדבר בראשון שאנו אוכלים. בנוסף רצוי להמעיט בפחמימות וקמח לבן ולהעשיר את ארוחותינו בסיסים תזונתיים וירקות.
ב. מיים -ג ופנו מורכב מרקמות העשויות בין 70% ל 90% מיים. מחסור במיים גורם להעדר זרימה ולתקיעות של דם בשרירים ורקמות. יש לשתות בממוצע ליטר על כל 22.5 קילו ליממה.
ג. פעילות גופנית - כל דבר בטבע שלא בשימוש, בתנועה, מת. רצוי להקפיד על פעילות גופנית מאוזנת וניתן להתחיל אפילו בהליכה עד רמה שבה אנו מתנשפים על מנת לדבר, רצוי להתמיד בפעילות מינימום של 25 דקות ברצף.
ד. מחשבות - מוחנו הוא כלי מדהים הנותן לנו אךת האופציה לייצר איכות חיים בהמצאות ואמצעים. בנוסף הוא מהווה "יוצר מציאות". הטריק הוא לא לתת למוחנו להשתלט על חיינו ולהשתמש בו. מורה חכם אמר לי פעם כי כמו שאורח הופך להיות למעמסה לאחר תקופה בו הוא נשאר יותר מידי כך גם מחשבה. השאירו את המחשבות כאורח וסלקו אותה כשאינכם רוצים בה. קשה אבל אפשרי.
ה. מדיטציה - לא חייבים לשבת שעות ברגליים מסוכלות. לתת לעצמכם לבהות 10 דקות בקיר חלק ללא מוזיקה ולהקשיב לנשימותכם מהווה התחלה מעולה. המטרה היא ליצור שקט פנימי אותו ניתן לאחר תרגול לנצור בכל מעשינו. בכתיבה, בבישול, במשחק, בצפייה בטלוויזה, בטיפול בתינוק וכו.
ו. איזון - סוד כל הסודות הוא איזון. כל מה שתעשו בחייכם עשו במתינות ואיזון. גם אם החלטתם להתחיל בשינוי או עשייה עשו זאת באיזון ומתינות. בהתאם אזנו את חייכם בכלל: עבודה - משפחה - אהבה- תזונה - פעילות גופנית - מין - מחשבות וכו.
בבריאות מלאה..... גבעון
לראש הדף-לחץ כאן
|
|
|
מהי אהבה?
אנו חיים חיים שלמים תוך נסיון להיות נאהבים ולאהוב.
אנו עושים המון על מנת למצוא את אהבת חיינו ולממשה.
אנו מוכנים להקריב, להשתנות ולהכנס לחיי פשרה על מנת להיות נאהבים.
למה?
ובכן לדעתי האהבה היא תמצית הכל. החיים, התנועה ומשמעות חיינו.
האהבה היא התשובה לכל בעיה והיא תחילת כל פתרון אך יש להבין אותה על מנת לממשה וההבנה שלה כמרבית הדברים הגדולים בחיים הינה פשוטה עד כדי כך שאנו לא רואים את זה.
אנו מתחילים את מסענו בחיים מתוך מעשה אהבה, אומנם הוא יכול להיות ברמות שונות ובצורות שונות אך הוא נעשה כמעשה אהבה. אינני רוצה להכנס לענייני מין כוחני ואשאיר את זה בצד למרות שיש לי הרבה מה לומר על כך ואומר בפשטות שכשם שאני מגנה כל אדם הכופה את עצמו בכל תחום ובמיוחד פיזית על אדם אחר יש פה בבסיסו חוסר אהבה עצמית משווע.
אז אם אנו מבינים כי התחלנו את דרכנו מתוך אהבה כבר בשלב זה איך יכולה להיות לחיינו משמעות אחרת?
ניקח כעת את המעשה המופלא של התחברות הזרע עם הביצית... מתוך מיליוני תאי זרע אנו אותו תא בסיסי עשינו אהבה עם אותה ביצית של אימנו ששוב מתוך שיתוף ואהבה יצרה אותנו.
עיקר גידלנו נעשה באהבה שוב ברמות בהן הורנו וחברינו מסוגלים לתת אך הבסיס הינו אהבה.
אני עוצר כאן על מנת להדגיש נקודה חשובה ביותר. האהבה החשובה ביותר היא אהבה עצמית. ולא מתוך אנוכיות אלא מתוך ההבנה הפשוטה כי אם אני לא אוהב את עצמי איך מישהו אחר יאהב אותי?
מרבית חוסר היכולת של אנשים להעניק אהבה נובע מחוסר אהבתם לעצמם ומתוך אותו תסכול נובע יחס לא אוהב מספיק לילדם, לחברם, למשפחתם וכן הלאה.
בבואנו לחפש את אהבת חיינו על מנת לממש זוגיות ולהקים משפחה, כל אחד בדרכו, אנו חייבים קודם כל לאהוב ולתת אהבה לעצמנו. למי שאנחנו. למה שיש לנו. לאיך שגדלנו. למה שהשגנו. למה שאנו מסוגלים לתת.
זה אחד הבסיסים בהם מרביתנו נכשלים. אנו גדלים מתוך התייחסות חברתית ומתחילים כבר בגיל צעיר מאוד לחפש את הפגמים שבנו. אם בגופנו, אם בנפשנו, אם ביכולתנו ואם במשפחתנו.
ברגע שנתחיל לכבד, להעריך ולהודות על מי שאנו ואיך שגדלנו עד כה נתחיל לרכוש אהבה לעצמנו ונתחיל לזרוע את זרע האהבה כלפינו. אין זה אומר להיות נרקסיסט. אין לקחת שום דבר לקיצוניות אך לא יזיק ואף יועיל מאוד לאהוב בעצמנו.
ההבדל בעיקרי בין אהבה להתאהבות הוא שאהבה היא מצב מתמשך שאינו תלוי בדבר למעט האהבה עצמה. בהתאהבות אנו נתלים בצרכים חיצוניים כגון מימוש זוגיות, משיכה מינית, אגו ועוד.
אני מגיע כעת לאהבה שמרביתנו מחפשים חלק נכבד מחיינו והיא האהבה הזוגית.
אנו עושים כל כך הרבה על מנת למצוא את אהבת חיינו ואנו יוצאים מתוך המחשבה הנסמכת על החברה שסביבנו כי אנו צריכים להיות מוצלחים, יפים ואטרקטיביים על מנת להיות ראויים לה.
ובכן לטעמי כל האמור במשפט האחרון הינו פחות מ 5% ממה שיגרום לאהבת חיי להתאהב בי.
הדבר הבסיס והכי חשוב הוא לאהוב את עצמי על כמה שיותר חלקים שבי אם לא את כולם.
ברגע שאני באמת ולא כמס שפתיים יאהב את עצמי יכולתי למצוא אהבה גדלה אין מונים לעומת אם אני אתעשר לדוגמא. ואני חוזר להגדרתי לאהבה. מצב שלא תלוי בשום דבר אחר!!!
בעולם החומרי שאנו חיים בו הקושי לקיים את מה שאני כותב עליו גדול. אנו מופצצים בפרסומות, סרטים ודעות שכסף מניע את העולם ושאנשים יפים בלבד מוצאים יפים אחרים (פיזית ופנימית).
אך תחשבו לרגע...
כמה אנשים יש בעולם שלא נראים כמו סנדי בר ומוצאים אהבהת חיים. איזה מרגש לראות אנשים מוגבלים המוצאים אהבה כשהצד השני אינו מוגבל ועד כמה מרגש לראות את זה, מה יש לתינוק שאנו אוהבים אותו כל כך...
האהבה חוצה את גבולות ההגיון שלנו. היא מניעה את העולם והיא הכוח הכי חזק שאני מאמין כי קיים בחיים. בעזרת האהבה אפשר להתגבר על מכשולים, לחצות קווים ולרפא.
חיו טוב, פזרו את אהבתכם ולמדו להעניק אותה לעצמכם כמו לסובבים אותכם
כי אין דבר מלבד האהבה
|
|
|
מיהו מטפל?
קודם כל אפתח בהבנה כי אני לא בא לשפוט איש או להעמיד סטנדרטים לגבי בחינת אדם הקורא
לעצמו מטפל. אני בא לתת את השקפת עולמי לגבי מה מטפל אמור להיות, מי הוא אמור להיות ואילו כלים מינימליים אמורים להיות ברשותו.
אני כן תולה את עיקר ה"אשמה" על המצב הקיים במערכת הלימודים הפשטנית הקיימת בתחום הרפואה המשלימה וגם פה בהסתייגות. קיימים בתי ספר ומורים מדהימים.
אז מיהו מטפל?
את ראיית עולמי כמטפל עיצבתי במשך עשר השנים האחרונות והיא חלק בלתי נפרד ממי שאני כל חיי.
בהתאמה השקפת עולם זו ממשיכה להשתנות ולהתעצב באופן כמעט יומיומי.
בתחילה ניסיתי להבין קודם כל מי נתן לי את הזכות לטפל באדם.
התחלתי להבין כי בעצם כל דבר ש"קורה" לי או שאני עושה, בכל מקרה הוא בחירה שלי, מודעת או לא מודעת. מתוך התפיסה הזו הבנתי כי מי שנותן לי את הזכות לטפל הוא המטופל שבא אלי. אותו אדם שבוחר להישכב על מיטת הטיפולים שלי הוא זה שנותן לי את הזכות.
אחרי שהבנתי את הבסיס המאוד חשוב הזה התפתחה בי המחשבה שאני צריך לוודא כי אני המטפל הכי טוב שאוכל להיות על מנת לעמוד בזכות של מי שבחר בי.
ההבנה הזו גרמה לי לראות את הטיפול כעולם ומלואו.
אדם המגיע אלי עם צוואר תפוס, קל לי עד מאוד לשחרר לו את הצוואר. אני יודע בדיוק היכן כל שריר מתחיל והיכן הוא נאחז. אני יודע היכן נקודות הלחיצה הגורמות להזרמת דם ולשחרורו, אך האם טיפלתי באותו אדם? האם נתתי לו את כל המגיע לו?
לטעמי לא !!!
מטופל המגיע אלי עם אותו צוואר תפוס מגיע אלי כי כואב לו אך יש לתפיסות מקור פנימי חזק ואם לא אטפל באותו גורם, אותה תפיסות תחזור שוב ושוב ואולי אפילו בעוד נקודות חולשה ועלולה בהמשך לגרום למטופל נזק.
על מנת לטפל בעומק תפיסתי זה עלי להבין את האנטומיה/פיזיולוגיה/פתולוגיה של גוף האדם, את המערכת הפסיכולוגית המפעילה אותו, את ההלך המחשבתי המנהל אותו, את הכוחות הפיזיקליים הפועלים עליו ועוד.
אחרי שאדע את כל אלה אולי, ואני מדגיש אולי, אצליח לטפל בו כראוי.
אולי אצליח להבין את יציבתו או את דרך עבודתו או את תנאי האקלים המשפיעים עליו וגורמים לתפיסות בצוואר.
לאחר כל ההסבר הזה, מיהו מטפל?
מטפל בראיית עולמי הוא אדם קשוב. אדם הרואה את המגיע אליו כמו את העולם, כשלם ומורכב.
שלם המורכב מגוף, אנרגיה, תנועתיות, רוח והשפעות סביבתיות וככזה צריך לקחת בחשבון כמה שיותר גורמים ולמצוא מזור אמיתי לכל בעיה שמועלית בפניו.
הייתי רוצה להאמין כי כל מטפל מברך על הזכות שניתנה לו לטפל, מעריך את המטופלים המאפשרים לו לגעת בגופם ובנפשם ויודע כי עליו להמשיך לחקור, ללמוד ולהתפתח על מנת שיוכל להיות הכי טוב שהוא מסוגל.
לראש הדף-לחץ כאן
|
|
|
משולש האמונה
אמונתי היא כי אנו מבוססים על משולש אמונה המקנה לנו את הכוחות לחיות, לעבור מכשולים ולהפוך כל מצב ולא משנה עד כמה הוא נראה לנו רע למאתגר ומאפשר.
המשולש הזה מורכב מהצלעות: אמונה בעצמי, אמונה בעתיד הטוב מתוך עשייה וזוגיות.
ככל שמשולש אמונה זה חזק ועוצמתי יותר בחיי כך אני מסוגל לראות את המשמעות האמיתית שכל מקרה נותן לי.
הצלע הראשונה, האמונה בעצמי מגדירה את עד כמה אני מאמין ביכולותיי האישיות כפי שמתבטאות בגופי, נפשי ורוחי. כלומר עד כמה אני מאמין כי גופי מבצע את הטוב ביותר עבורי גם אם אני לא בדיוק מבין למה. לדוגמא: התפתחות של שריר תפוס הגורם לכאבים בתנועת הצוואר יכול להעלות שאלות כגון למה? מה עשיתי? או לקבל את ההבנה כי השריר נתפס על מנת להגן על עצמו ולמנוע ממני חבלה חמורה יותר. כמובן ונרחיב על כך בהמשך צריכה לבוא עשייה מצידי על מנת לעזור לגופי לשחרר אך על זה נדון בהמשך. גופנו מורכב וקשה לנו להבין עד כמה הוא מאפשר לנו. הגוף תמיד, אבל תמיד, ינסה להיטיב עם עצמו ובאותה הרוח כאשר יתגלה גורם זר או תתגלה בעיה ילחם בה כפי שהוא יודע לעשות. זהו היסוד של התנהלותו ועל פי בסיס זה נבנו תורות העיסוי.
במקרה של שריר תפוס זהה הגוף כי קיימת בעיה בשריר או איבר מסוים והוא מגביל את תנועתו על מנת למנוע נזק נוסף. בהתאמה ובגלל שגופנו עובד בסנכרון יכול להיות כי מהגבלה זו יתפסו שרירים נוספים או ילחצו עצבים שיגרמו להקרנת כאב. מקומנו הוא לתת לגוף את התנועה לה הוא זקוק על מנת להראות לו כי ניתן לשחרר ולאפשר לו להניע את השריר או האיבר עד הפסקת הכאב. כנ"ל לגבי נגיפים, הגוף מזהה פולש זר ועל מנת להילחם הוא מעלה את טמפרטורת הגוף לכזו שבה הוא יכול להלחם יותר טוב בפולש ושולח "לוחמים" לאזור. אנו מרגישים חום ובאזור אם ניתן לחוש או לראות נבחין דלקת שהיא בעצם תוצר ה"מלחמה".הבנה זו תגרור את האמונה בגופי.
באמונה בעצמי, נפשית ורוחנית עלי לקבל כי אני מורכב מיותר מאשר תאים, איברים, רקמות ומוח ושאני אינני גופי או מוחי בלבד. מתוך אמונה זו אני מבין כי גופי ולא משנה צורתו, גודלו, מומים הקיימים בו, מגבלות, שמן, רזה, יפה או מכוער הינו תוצאה של מהותי האנרגטית שמנסה לבצע באמצעות בחירת הגוף הספציפי הזה איזה שהוא תיקון שהיא אינה מסוגלת לבצע ברמתה האנרגטית ומתוך כך עלי לפעול ולעשות, להנות ולזוז בחיי.
באותה הנשימה עלי להבין כי נפשי ורוחי שלי הם.
כולנו משתמשים בביטוי מצב רוח מרומם או נמוך. רוחי היא כמו הרוח יכולה לעלות ולרדת לנוע לכל הצדדים. היפה בזה הוא שזה תלוי אך ורק בי. באמונה כי רוחי רוצה רק את הטוב ביותר עבורי (ואיך יתכן אחרת?) גם מצב רוח נמוך ולא טוב היא בחירה הבאה להביא אותי למקום הרבה יותר טוב. כנ"ל נפשי, ליבי היכול לספוג ולתת אך צריך להיות תמיד פתוח ומקבל, תלוי רק בי.
כדברי סיפור זן (מקרו אינו ידוע) אנו משולים למטיל זהב. במקור הוא מלוכלך ומלא עפר. על מנת לזכך אותו שמים אותו בתנור לוהט וקשה לו, חם לו הוא נמס ומתפתל אך יוצא זהב טהור בסוף. כך גם אנחנו, בחרנו את התנור, למה לוותר על הזהב הטהור בסוף, תאמינו.
הצלע השנייה היא אמונה בעתיד טוב. העולם אינו רע, אלוהים למאמינים בו אינו מעניש. מקומנו ביקום הוא לחוות ולעשות לשגות, לטעות ולהצליח. אין עונש אין חוסר יש רק מתן וטוב אותו לפעמים אין אנו מבינים או יכולים לראות בתקופה מיידית או בתקופת חיים. אמונה בעתיד טוב לאלו מאיתנו המרגישים חלשים יכולה להוות מלכודת, חרב פיפיות. אין זה אומר כי אני צריך לשבת לאחור ולא לעשות דבר באמירת "הכל יהיה בסדר, העתיד טוב" כי אם להוציא את אמונתי בעתיד טוב מהכוח אל הפועל בעשייה שבה אני מעוניין. אותה אמונה כי העולם ואני צופנים לי רק את הטוב ורק את מה שאני בחרתי לעצמי בחיים אלו תביא אותנו לעשייה מבורכת באותם תחומי חיים שבחרנו.
הצלע השלישית היא זוגיות. מרכז התחבטות מוכר וידוע. הזוגיות היא כר נפלא לפריחה. היא מקום בו אדם יכול להביא את מימושו ואת יכולותיו לקיצוניות נפלאה אך גם פה יש לנהוג בה בזהירות.
נולדנו כאשר אנו שלמים כפי שאנו. אין לנו צורך באף אחד או אחת וגם לא בבן זוג על מנת להשלים אותנו. רק מתוך הבנה ומימוש חיים אלו תבוא זוגיות מופלאה. רק מתוך חיים של שלמות וקבלה עצמית גבוהה יכולה לצמוח זוגיות עם אדם המקבל את עצמו במידה דומה ויחד להצמיח חיים נפלאים כי חיבור בין בני זוג כאלה הינו סינרגטי כלומר אחד ועוד אחד אינו שתיים כי אם לפחות עשר.
שוב קיימת פה עשייה כלומר לבנות את אמונתי בעצמי ומי שאני, לראות כי אני מושלם איך וכפי שאני ומתוך כך למגנט אלי את בן זוגי.
כפי שבטח שמתם לב אמונתי היא כי חיים אלו מבוססים על עשייה. לפעמים יש תקופות חיים בהם אני מחליט לשבת לאחור ולתת לחיי מנוחה מתוך בחירה כלשהיא אך זו שוב תקופה והיא... עשייה.
אני מאמין כי כל אדם בכל מקום שהוא ברגע שיתחיל לתרגל את משולש האמונה, תחושת השינוי תתחיל לחדור לחייו.
קיים משפט מדהים ששמעתי ממורי לעיסוי (טל זיו) המסכם את כל שאמרתי:
"סבלנות אין קץ תניב תוצאות מיידיות".
נשמע סותר? אז לא.
בהחלטתי בכל תחום כי יש לי סבלנות אין קץ כבר שיניתי את מחשבתי והרגשתי. אומנם לא תמיד אני אקבל מייד את מה שרציתי אך החלטתי כי יש לי סבלנות אין קץ....
החיים טובים תהנו מהם
|
|
|
משמעות החיים
כאדם הרואה את עצמו כמתפתח ושואט קדימה על מנת להשיג וללמוד עולות בי לא מעט מחשבות של למה אני עושה זאת. מה משמעות חיי?
אני רואה את העולם סביבי ואני מצליח להבחין כי קיימות עבורי תמיד אפשרויות רבות לעשייה אך תמיד אני מבחין בין האופציות כטובות ורעות.
אני מנסה לבחון כל אופציה ולראות את משמעותה בחיי. את מה היא תעשה או לא תעשה עבורי והאם היא טובה לי ותשרת את דרכי כפי שאני רואה אותה בנקודת זמן מסוימת.
כשאני בוחן את העולם על הטוב ועל הלא טוב שבו אני מתחיל להבחין כי אני לא מצליח להפריד בין ההפכים הקיימים. אינני מסוגל להבחין באור אם אני לא מודע לחושך. אינני יכול להחליט כי דבר כלשהוא הינו טוב אם אינני יודע לקבוע מה רע וכן הלאה.
לאט ניתן ללמוד כי העולם מהווה שלמות של ניגודים או במשפט: קיימת אחוות ניגודים.
דהיינו העולם מושלם כפי שהוא עם היין והיאנג, האור והחושך, הטוב והרע, ההצלחה והכישלון.
בהביני כי העולם שלם רק כשלמות של ניגודים אני יכול לנסות ולבחון את משמעות חיי כמושג יחסי ולא כשל הצלחה וכשלון בכל תחום בו אבחן אותם. על מנת להגיע לכל דבר נדרש זמן ושינוי מתמיד.
כלל טבע אומר: מה שחי נמצא בתנועה. מה שעומד מת. ההבנה כי אני משתנה החל מרמת המולקולה הבסיסית ביותר של גופי דרך תאי גופי, השרירים, מחשבותיי ובעצם כל דבר משליך באופן ישיר על החיים, כל דבר נמצא בתנועה מתמדת ובשינוי בלתי נפסק. גם חומר מוצק כפלדה אם נתבונן בו מבעד למיקרוסקופ נבחין כי גם הוא נמצא בתנועה מתמדת, כלומר השאלה היא אינה האם הוא בתנועה, בשינוי כי אם מה רמת השינוי. בהתאמה גם חיי נמצאים בשינוי מתמיד וברגע שאני מבין את זה אני מתחיל להבין את משמעות מעגלי החיים. אם נדמיין עיגול או ליתר דיוק אליפסה שאני מהווה נקודה הנעה על גבי הרדיוס שלה כשחלקה העליון הינו "הצלחה" וחלקה התחתון הינו "כשלון" אוכל לראות איך חיי נמצאים בתנועה מתמדת מלמעלה למטה וחוזר חלילה כאשר הנקודה העליונה באליפסה היא שיא ההצלחה מסוג הדברים שאנו זוכים להם מעט בחיים כגון זכייה באליפות אירופה בכדור סל, והנקודה התחתונה ביותר באליפסה היא שיא הכישלון הנקודות הנמוכות בחיינו בהם ניתן לכלול מצבים של התפרקות כלכלית טוטאלית ואיבוד כל, אובדן משפחה וכו. מרבית חיינו אינם נמצאים בנקודות השיא או השפל כי אם באמצע אך יש לזכור מתוך אותה הבנה של תנועה מתמדת כי גם אם אני נמצא למעלה ולמרות שטבעית אני ארצה להקפיא את הרגשתי ואת המצב, התנועה מטה היא בטוחה וטבעית ובאותה המידה בתחתית חיי במקום השפל ביותר אני אדע כי תנועת חיי תוציא אותי משם. ההבדל בין הנקודות נמצא בטבע האדם בלבד. בעוד שבשיא אנסה לעשות הכול על מנת להישאר ואדבוק בדבר באחד שהביא אותי לשם בנקודת השפל אנסה לעשות הכול על מנת לצאת כמה שיותר מהר משם ואעשה הכול לעיתים עד כדי בזבוז כוח ומשאבים חסר הגיון ולו רק לצאת משם וכמה שיותר מהר. בנקודה זו עצתי הטובה ביותר היא : דבקו בדבר האחד הטוב ביותר שאתם יודעים לעשות. זו הדרך היחידה למעלה.
אמונתי היא כי קיים משולש עליו כל אדם מבוסס וקודקודיו הם: אהבה לעצמי, אמונה בעתיד(מתוך עשייה) ואהבה זוגית. אני מאמין כי כל עוד אדם מודע לעשייתו, מאמין בדרכו וסולל לו אהבה לחיים אין דבר המסוגל לעמוד בדרכו.
בהביני את שלמות הניגודים בשילוב עם הזרימה המתמדת של החיים אני יכול להתחיל ולהבין את תהליכי החיים. אך גם ברגע זה בו מתחיל להירקם המבנה הכול כך חמקמק של העולם הרגשי, רוחני, אנרגטי, מה חשוב יותר, להיות רוחני או פיזי? להתמקד בנפשי או בגופי?
אז קודם כל אנו חיים בעולם גשמי, פיזי ואין יכולת לשום אדם להיות רוחני מבלי לספק לגופו את צרכיו הבסיסיים. איך תוכל לחיות את החיים במלואם אם לא תוכל לראות מעבר לגופך ותחשוב כל הזמן על: רעב, כאב, תשוקה או כל חסך פיזי אחר. טענתי היא כי יש לממש את גופך ולחיות אותו ולהשלים את המעגל עם העולם שמעבר. ממש את עצמך קודם כל כגבר/אישה כאבא/אמא כעובד/ת וכן הלאה.
ההמשך כשאתה כבר פתחת את הדלת לעולם יבוא מאליו.
מספרים על בודהא שישב בסגפנות מלאה באחת מתקופות חייו ושמע לפתע על הנהר מורה לנבל המלמד את תלמידו ואומר: "אם תמתח את המיתר חזק מדי הוא יקרע ואם הוא יהיה רפוי לא יצא ממנו צליל". משפט זה כך אומרים הביא לו את ההארה בהבינו כי האמת נמצאת תמיד באמצע, בשילוב העדין של החיים. גם בחיבור בין העולם הפיזי לרוחני.
שוב אני מגיע למסקנה כי העולם מושלם כפי שהוא. העולם נע תמיד ומשלב את כל ההפכים ואינו יכול להיות אחרת.
אז... מה משעות החיים?
ראשית אני אדגיש כי אמונתי היא שאני בחרתי את עצמי לחיים אלו על מראה גופי, משפחתי, חיי, התנהלותם, מצבי הכספי, ו"פגמי". כל נקודה במשוואה המורכבת בטרוף הזו נועדה לתת לי את ההזדמנות לממש את עצמי במה שבחרתי לעשות. נשמתי האנרגטית היא זו שבחרה את צורתי הפיזית על מנת לתת לי את האופציה לבצע תיקון כלשהוא, שהיא בעולמה האנרגטי אינה יכולה לעשות. היא צריכה את ההתגלמות הפיזית הזו.
במחשבה זו אני מוליד את ההבנה כי כל מה "שקורה" לי בדרכי אני יוצר, אני בורא ואני ממשיך לברוא את משמעותי וחיי כפי ואיך שאני בוחר לעשות זאת בכל רגע ורגע מחיי.
אז מה סוף סוף משמעות חיי?
אין משמעות לחיים, מלבד זו שאתה נותן לעצמך.
אתה הנך תוצר של כל מה עשית והעתיד הינו תוצר של כל מה שאתה עושה מרגע זה ואילך.
|
|
|
|
|
|
